בית הספר הדמוקרטי קרית גת והסביבה (סגור)

בית-ספר לילדים מגיל גן רשות ועד תיכון. ללא הפרדה לכתות, למעט קבוצת הגיל הרך. ניתן להצטרף לבית הספר גם במהלך שנת הלימודים. קיימת ועדת תיאום צפיות שתפקידה לודא כי ציפיות המשפחה הן בהתאם לרוח בה מתנהל בית הספר (לדוגמא: הורים המתנים את רישום ילדם בלימוד שיעורי חובה), וכי אין חשש לפגיעה של התלמיד בסביבתו או בעצמו (הסטוריה של אלימות למשל). בית הספר הדמוקרטי אינו מתאים לכל תלמיד, כשם שבית הספר הממלכתי הקיים לא מתאים לכל תלמיד.

הניהול הכלכלי, האחריות המשפטית והבטחת קיומו של בית הספר ברוח הערכים שבשמם הוקם נתון בידי עמותת ההורים המייסדים. מנהל בית הספר הינו איש חינוך, והוא אשר מבצע את עבודת הניהול בשטח באופן שוטף, ואמון על כל התחום הפדגוגי והעבודה עם הצוות החינוכי.

אנשי חינוך הנבחרים צריכים להיות יצירתיים, בעלי גמישות מחשבה, רחבי אופקים, בעלי כריזמה וכושר מנהיגות, מעניינים ומתעניינים, אוהבים ללמד וללמוד ואוהבי אדם וטבע. ניסיון והתאמה אישיותית חשובים ביותר. הכשרה רלוונטית בתחום.

צוות בית-הספר משמש כדוגמא וככלי לחיפוש ומציאת תשובות, ולא כמקור בלעדי לתשובות.

הם אמונים על חיזוק הדימוי העצמי של כל ילד, התאמה אישית בלמידה ומתן דוגמא אישית. 
כאשר הילדים יוזמים למידה בתחום חדש ואין איש בצוות המוכשר ללמד אותו, מגוייסים מורים מקצועיים בהתאם לצורך.

בהחלט! עולם התוכן בבית ספר דמוקרטי הוא בדרך כלל יותר מגוון מבית ספר רגיל. ראשית בשל העובדה כי כל התרחשות היא הזדמנות ללמידה, ושנית בשל כך שהלמידה אינה מתבססת על שינון, תרגול ודפי עבודה, אלא פונה אל כלל החושים ומגוון האינטלגנציות בהן ניחן אדם. למידה מבחירה יעילה הרבה יותר מלמידה בכפיה, יש בה משום לקיחת אחריות על התהליך, זו למידה מתוך רצון וענין אישי. הלמידה האמיתית בבית ספר כזה אינה מתייחסת לידע אלא למעשה: לקיחת יוזמה, אחריות, התמודדות עם חילוקי דעות, יכולת שיחה ודיון ועשיה בעלת משמעות. הידע נלווה לכך באופן טבעי ובזמן בו התלמיד בשל לרכוש אותו. בבית הספר נרכשים כלים לניהול חיים בריאים, מאוזנים ומאושרים.

לא. השעות בהן מגיעים התלמידים ללימודים הן על פי השעות המקובלות בכל בתי הספר. הילדים לא יכולים לעזוב את בית הספר במהלך היום וחלה עליהם חובה להגיע בכל יום לבית הספר, פרט למקרים בהם הם חולים וכמובן בזמן חופשות חג ובחופש הגדול.

אין צורך להכריח ילדים לקרוא. אם את/ה היית רואה סימנים שנראים כקשקוש בכל מקום, וכולם מסביבך יכולים לקרוא אותם, האם לא היית רוצה להיות מסוגל לקרוא אותם גם?  ילדים מונעים על ידי הסקרנות שלהם.  אם יש משהו שהם רוצים לקרוא, הם ילמדו לקרוא על מנת לקבל את המידע הזה.  לחלק מן הילדים, הרצון לקרוא מגיע בגיל צעיר, לחלק בגיל מבוגר יותר, אבל כולם לומדים לקרוא.  כאשר הם לומדים, זה קל ללמוד. קל הרבה יותר ללמד ילד שמעוניין ללמוד מאשר ללמד ילד שמכריחים אותו ללמוד.  בבית-הספר הדמוקרטי מזמנים לילדים אפשרות ללמוד קריאה וכתיבה באופן רצוף וללא הפרדה הכרחית לדיסציפלינות. ניתן ללמוד קריאה גם דרך בישול, אמנות, ספורט ועוד. הילדים מנצלים בשמחה הזדמנות זו כיוון שאין כופים זאת עליהם.

מספר תחומי הידע הנחקרים נכון לעכשיו באופן יצרני בעולם, הוא כה עצום, שזה מגוחך לנסות לחשוף מישהו לכל התחומים הללו, וזה למעשה עניין של העדפה אישית ושל דעות קדומות לברור מספר מצומצם של נושאים ולשים עליהם תווית של "חשובים", יותר מאשר על נושאים אחרים.  הילדים היום חשופים לנושאים רבים, מהטלוויזיה מהאינטרנט ומשיחות עם אנשים שונים.  גם אנשי הצוות וההורים מגיעים עם נושאים מתחומי העניין שלהם.  אנו מנסים להעלות כמה שיותר נושאים מתחומים שונים אלו ולהביא לכך שהילדים ידעו על קיומם, אך יחד עם זאת אין לנו ספק שאין ביכולתנו וביכולתו של אף בית ספר לחשוף בפני הילדים את כל הנושאים הקיימים והמתפתחים בעולם.  השאלה של להיות ביולוג מבריק, או מוסיקאי ענק, או מה שזה לא יהיה ענק, היא כזו שאי אפשר לענות עליה. רק נסו להפוך זאת לצד השני ושאלו: "מה היה קורה אילו מוצרט היה נחשף לפילוסופיה ערבית; הוא עשוי היה להיות היסטוריון מבריק של הפילוסופיה הערבית!" והבעייתיות של שאלת החשיפה נהיית ברורה. ישנו מספר עצום של נושאים להם כולנו נחשפים, ומספר עצום נוסף של נושאים להם אנחנו לא נחשפים, אף אחד לא יודע מהו השטח אותו הועיד לו הגורל כשטח לו יקדיש את חייו. עם זאת, תחומים בסיסיים (כגון שפה ומתמטיקה) מהווים תשתית ללמידת מגוון נושאים אחרים, ויש ללמוד אותם כלימודי תשתית על מנת להצליח להתקדם ולהתפתח בשאר התחומים. עובדה זאת מגלים הילדים גם בעזרת אנשי הצוות והיא מהווה עוד תמריץ ללמידה, לא בכפיה, אלא מרצון.

בתי ספר המנוהלים ע"י עמותות הורים מתקיימים מכספי המשפחות ומכספי תרומות.  כאשר המוסד מקבל מעמד של "מוכר שאינו רשמי", ניתן לקבל תקצוב חלקי ממשרד החינוך ומהרשות המקומית (כ-75% מסל החינוך). שאיפתנו בטווח הארוך לקבל הכרה מלאה (מוסד "רשמי") ממשרד החינוך, כך שהתקציב יועבר לרשות בית הספר במלואו.  

העלות החודשית לתלמיד תלויה במספר התלמידים הכולל בביה"ס, במחיר דמי השכירות של המבנה, בכוח האדם, בעלות ציוד וחומרים, ביטוח, והוצאות כגון חשמל ומים. רשות מקומית יכולה להפחית משמעותית את עלויות ההורים במתן עזרה בתחומים שונים. 

חשוב שנשאל את עצמנו אם יש באמת מחיר לחינוך טוב, בדומה לבריאות טובה. או לחילופין: מה המחיר של חינוך לא טוב.עד כמה אנו מוכנים לשלם על טובין אחרים בחיינו? שאלה הזו מתייחסת לשינוי בתפיסת החיים. היבט נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא המחיר שאנו משלמים היום בפועל למערכת החינוך הממלכתית. האם זה באמת חוק חינוך חינם? כמה אנחנו נדרשים לשלם מעבר לתשלום הנדרש השנתי (שגם הוא רק הולך ומתייקר) עבור מסיבות, אירועים, יוזמות מיוחדות, שיעורים פרטיים?

כמו בבתי ספר דמוקרטים דומים, עבור משפחות שידם אינה משגת עומד מערך סבסוד והנחות מוסדר.

העמותה המגייסת את הכספים רשומה כעמותה ללא כוונות רווח.

למעשה מוזר יותר ללמד קבוצה שאינה רב-גילאית, של ילדים בני אותו הגיל, אך בלא כל עניין משותף לעסוק בתחום מסוים.  הלמידה מתנהלת עפ"י תחומי ענין וצורך אישי. כאשר ניגשים לעסוק בלמידה, בהוראה או בכל פעילות של קבוצה רב-גילית מכוונים תמיד למעלה, לפי הילדים הבוגרים ולמעלה מזה ואז מתאימים ליכולת שלהם לתפוס ולהבין את החומר המבוקש.  מן הניסיון בשטח רואים שהילדים הצעירים עושים מאמצים וכמובן שמקבלים עזרה (מהצוות או מתלמידים בוגרים) באם הם מבקשים וזקוקים לה.  לעיתים רבות הצעירים מפתיעים ופוסלים אחת, אחת את התיאוריות של הפסיכולוגים ההתפתחותיים ומוכיחים שהם מסוגלים להגיע אם לא לעקוף את הילדים הבוגרים מהם. עוד על רב-גילאיות באתר המכון לחינוך דמוקרטי.

לצד החופש יש המון אחריות, ומחויבות. חוקים הם חלק בלתי נפרד מקיומו של בית הספר . בביה"ס חובת נוכחות (וזה החלק הקל - כי ביה"ס הוא מקום שרוצים להגיע אליו), ובכל שיעור או פעילות שבוחרים יש כללים שיש לכבד, הן בנוכחות והן בהתנהגות (לקיחת אחריות על הבחירה). תלמיד הבוחר להשתתף בשיעורי מוסיקה מתחייב להגיע לכל הסדרה.בכל סוף יום כולם נרתמים לנקיון מרחבי המשחק והלימודים.

בית הספר הדמוקרטי מנוהל באופן דמוקרטי,  עובדה הדורשת מהתלמידים ללמוד לשאת ולתת אחד עם השני על מנת להגיע לעמק השווה בכל הנוגע לצרכים שלהם ולתחומי העניין שלהם.  לבית-הספר הדמוקרטי יש מערכת משפט המתמודדת עם תופעות התנהגות חמורות יותר.  חוקי בית-הספר נקבעים בישיבת הפרלמנט השבועית על ידי כלל הקהילה (ילדים, הורים וצוות), כאשר רובן של הצעות החוק מועלות על ידי ילדים. החוקים נאכפים על-ידי ועדת משמעת.  ועדת משמעת חוקרת תלונות על שבירת חוקי בית-הספר. פסקי דין והחלטות ועדת משמעת אשר יראו כלא צודקים לדעת הנאשם (או על-ידי אחרים, לצורך העניין) יכולים להגיע לועדת ערעורים. כל חברי בית-הספר, ילדים ומבוגרים כאחד, שווים בפני החוק. הצטרפות והשארות בבית ספר דמוקרטי משמעה קבלתם וישומם של חוקי בית הספר, שאינו מגלה סובלנות כלפי אלימות

ילדים אשר מבקשים ללמוד ולהבחן בבחינות הבגרות יכולים לעשות זאת. כיוון שכל תחום או נושא בהם מבקשים לעסוק בבית הספר הדמוקרטי נחשב כשווה בחשיבותו לכל נושא אחר, כך גם בחינות הבגרות נחשבות לנושא חשוב כאשר יש ילדים המבקשים לעסוק בהן.
באופן טבעי זוכים התלמידים ליחס יותר אישי וללמידה בקבוצות קטנות.